מאבק המעצמות האיזוריות בקרן אפריקה
קרן אפריקה היא אחת האזורים הרגישים והאסטרטגיים ביותר בעולם. היא משקיפה על נתיבי שיט חיוניים המחברים בין אסיה לאירופה, גובלת ימית עם המזרח התיכון, ויש לה אלפי קילומטרים של קו חוף לאורך האוקיינוס ההודי. האזור הוא גם ביתה של המדינה השנייה בגודלה באוכלוסייתה באפריקה, אתיופיה; אחד הנמלים החשובים ביותר ביבשת, ג'יבוטי; וכן בסיסים צבאיים של סין, ארצות הברית ומדינות נוספות. אך המתחים הפוליטיים העמוקים וההיסטוריה של סכסוכים מקשים על ניהול דיפלומטיה יעילה באזור.
מכון הדסון, בשיתוף עם המכון ליחסי ישראל-אפריקה, מקיים סדרת וובינרים לניתוח האזור החשוב הזה, בדגש על תפקידה של מעורבות חיצונית.
בפרק זה, מומחים דנים בפעילותן של מעצמות אזוריות כגון איחוד האמירויות, ערב הסעודית, מצרים, טורקיה וקטאר בקרן אפריקה, באסטרטגיות והמניעים שלהן, ובשפעתן האפשרית על האזור.
דוברים:
ג'ושוע מסרבי, חוקר בכיר, Hudson Institute
רשיד עבדי, מנהל מחלקת המחקר, Sahan Research
אלן בוסוול, מנהל קרן אפריקה, International Crisis Group
דר' אשר לובוצקי, עמית מחקר בכיר, המכון ליחסי ישראל- אפריקה
תובנות מרכזיות
1. חשיבות גיאו-אסטרטגית: קרן אפריקה מהווה לא רק מסדרון ימי, אלא גם מוקד לתחרות בין אינטרסים בינלאומיים, זאת בשל קרבתה לנתיבי שיט מרכזיים. המעורבות המוגברת של מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC) מדגישה את החשיבות ההולכת וגדלה של האזור בזירה העולמית.
2. נוכחות צבאית ומדיניות חוץ: באמצעות ביסוס נוכחות צבאית בסומליה, תורכיה מציגה מודל של מדיניות חוץ תקיפה שנועדה להגביר את השפעתה האזורית. מגמה זו מצביעה על שינוי אסטרטגי בתורכיה בניסיון להגדיר מחדש את תפקידה ולהרחיב את טווח השפעתה במזרח אפריקה, תוך שימוש בנוכחות צבאית למטרות ביטחוניות ודיפלומטיות כאחד.
3. השפעה כלכלית של איחוד האמירויות: רכישת נמלים לאורך חופי מזרח אפריקה על ידי איחוד האמירויות משקפת אסטרטגיה רחבה יותר שנועדה לבסס דריסת רגל כלכלית בשווקים מתפתחים. גישה זו משתלבת עם הדגש של סין על השקעות בתשתיות, שמשרתות לא רק מטרות כלכליות, אלא גם מקנות יתרון אסטרטגי באזור.
4. מעורבות דיפלומטית: מעמדה הייחודי של קטאר כמתווכת בסכסוכים גיאופוליטיים מדגיש את הצורך במעורבות מרובת מימדים בדיפלומטיה המודרנית. יכולתה לקיים קשרים אפקטיביים למרות עוצמה צבאית מוגבלת ממחישה את חשיבותו של כוח רך בפתרון סכסוכים.
5. בריתות משתנות: לנוכח ההתפתחויות האזוריות, מתגלים מתחים מורכבים בין ערב הסעודית, איחוד האמירויות ותורכיה, שמצביעים על התפרקות אפשרית של מערכות הבריתות. ההבדלים בעדיפויות האסטרטגיות של המדינות הללו עלולים לערער את היציבות ולהחריף סכסוכים קיימים.
6. סכנת סכסוך רחב היקף: המתחים העמוקים בין אתיופיה ואריתריאה, בשילוב עם מעורבותם של גורמים חיצוניים, מצביעים על סכנה ממשית להתלקחות סכסוך אזורי שיכלול מדינות שכנות נוספות. פוטנציאל ההסלמה מחייב פיקוח דיפלומטי מוגבר.
7. קריאה לדיפלומטיה בינלאומית: מסקנות המומחים מדגישות את הדחיפות שבהפעלת מאמצים דיפלומטיים בינלאומיים לניהול אפקטיבי של הסכסוכים האזוריים השזורים זה בזה. נוכח האיזון הגיאופוליטי העדין בקרן אפריקה, נדרש תיווך פרואקטיבי מצד מעצמות חיצוניות על מנת למנוע הידרדרות נוספת.
מסקנות מרכזיות
• קרן אפריקה מאופיינת בתחרות גיאופוליטית מורכבת, כאשר מגוון אינטרסים ואסטרטגיות של שחקנים שונים עלולים להוביל לעימותים פוטנציאליים.
• הגישה הסעודית לרוב שמרנית ומתבססת על דיפלומטיה מסורתית, בעוד שאיחוד האמירויות נוקט קו נועז יותר, ואף תומך בשחקנים לא-מדינתיים.
• קיים סיכון ממשי לחידוש הסכסוך בין אתיופיה ואריתריאה, שעלול לערב שחקנים חיצוניים כמו מצרים ולהחריף את חוסר היציבות האזורית.
• הדינמיקה ההנהגתית בתוך גופים כמו האיחוד האפריקאי (AU) ורשות הבין-ממשלתית לפיתוח (IGAD) מסבכת את מאמצי פתרון הסכסוכים, בעיקר בשל הגישה הבדלנית של אריתריאה.
• הפעילות הגיאופוליטית של מעצמות חיצוניות (כגון איחוד האמירויות, ערב הסעודית וישראל) ממלאת תפקיד מרכזי בעיצוב בריתות ועימותים באזור, עם השלכות החורגות מגבולות קרן אפריקה עצמה.