2 ביוני 2024
דר' אירית בק, עמיתת מחקר וממייסדי המכון כותבת ל"הארץ" אודות תוצאות הבחירות בדרום אפריקה ב-29 במאי 2024
למאמר באתר "הארץ" לחצו כאן
באקלים פוליטי גלובלי המאופיין בתנודות חדות במעמדן של הדמוקרטיות ובתהיות לגבי עתידן, ייתכן כי הבחירות שהתקיימו ביום רביעי האחרון בדרום אפריקה מעידות על שרידות וחוזקן ונוסכות תקווה באשר לעתידן. על פי התוצאות הרשמיות, מפלגת הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC), קיבלה 40% מהקולות ואיבדה את הרוב המסורתי שלה בבית הנבחרים.כדי להישאר בשלטון ה-ANC תידרש להקים ממשלה קואליציונית עם אחת או יותר ממפלגות האופוזיציה. הדבר מהווה מהפך בהיסטוריה הפוליטית של דרום אפריקה מאז תום שלטון האפרטהייד בשנת 1994, וככל הנראה מביא לסיומם של שלושה עשורים של שלטון בלעדי של מפלגת ANC.
מפלגת ANC נולדה מתוך תנועת ANC, שבמשך עשרות שנים לחמה במשטר שהנהיג הרוב הלבן בדרום אפריקה. בשנת 1948 עלתה לשלטון "המפלגה הלאומית" הימנית־קיצונית, וזו יישמה את מדיניות ההפרדה הגזעית, האפרטהייד. מדיניות זו היתה נוקשה ואכזרית, וכללה בין היתר גם את מניעת זכות ההצבעה מהרוב השחור במדינה.
נלסון מנדלה, מנהיגה הנערץ של ANC, ריצה 27 שנים בכלא בשל מאבקו במשטר האפרטהייד. מנדלה נחשב בעיני רבים בדרום אפריקה וברחבי העולם לסמל של מאבק עיקש לחופש ממשטר דיכוי. בבחירות ב-1994, שבהן הצביעו השחורים לראשונה, נבחר מנדלה לנשיאה השחור הראשון של דרום אפריקה. מנדלה פרש כעבור חמש שנים ומאז המשיכה המפלגה לנצח ברוב גדול בבחירות ולמנות את ראשיה לנשיאי המדינה.
אולם למרות הסמליות ההיסטורית הרבה של המפלגה, האהדה אליה דעכה בהדרגה. לראיה, בבחירות ב-2019 זכתה מפלגת הקונגרס הלאומי האפריקאי ב–58% מהקולות בלבד.אחת הסיבות המרכזיות לאובדן התמיכה במפלגה היא הסיאוב המתמשך שפשה בה ופרשיות השחיתות הרבות שנקשרו בשמה. אלה התקשרו בעיקר – אך לא רק – לתקופת נשיאותו של ג'ייקוב זומה בין השנים 2009 ל-2018. זומה הואשם בעבירות פליליות, בין השאר שוחד, מרמה והלבנת כספים, הודח מכס הנשיאות ואף ריצה תקופת מאסר קצרה בשל כך.
שחיתותה של המפלגה השלטת בדרום אפריקה במשך שלושה עשורים הובילה למשברים כלכליים וחברתיים רבים, אשר האפילו על ההצלחות הלא מבוטלות שלה. כך, למשל, בעוד שיעורי ההשכלה, מהיסודית ועד העל-תיכונית, עלו בהתמדה גם בקרב אוכלוסיות שבעבר לא זכו לה, שיעור האבטלה בקרב בני 24-15 הוא 64.2%, נתון שמדרג את דרום אפריקה במקום השני בעולם בשיעור האבטלה בקרב קבוצת גיל זו. יש להניח כי ציבור זה של בוחרים בעלי השכלה, המיואשים מעתידם המקצועי ומשינוי אפשרי במעמדם הכלכלי והחברתי, נטה להצביע למפלגות האופוזיציה השונות ולא למפלגה השלטת.
גורם נוסף לייאוש מהשלטון המתמשך מה-ANC מתקשר לקריסת התשתיות ברחבי המדינה, ובעיקר לחשמל והמים. משבר אנרגיה מתמשך, שנבע מצמצום המקורות לייצור חשמל ומאי-חידוש התשתיות לייצורו ולאספקתו, הוביל לקיומן של הפסקות חשמל ממושכות ברחבי המדינה, בחלקן על בסיס יומיומי. גם אספקת המים הופסקה פעמים רבות בשל סיבות דומות של מערכות קורסות. בעיר המרכזית קייפטאון, למשל, היו הפסקות תכופות באספקת המים בין השנים 2015-2020. גם תחושת הבטחון האישי התדרדרה באופן משמעותי בשנות שלטונה של המפלגה, ודרום אפריקה מדורגת כיום בין המדינות בעלות שיעורי הפשע הגבוהים בעולם, כולל מקרים של רצח, שוד ופשעים על רקע מיני.
ועדיין, גם אם הבחירות הנוכחיות מעידות על רצון עמוק בשינוי פוליטי, אובדן הרוב האלקטורלי של מפלגת השלטון מותיר את עתידה הפוליטי, הכלכלי והחברתי של דרום אפריקה לוט בערפל. עם פרסום התוצאות הרשמיות, כבר עתה ברור שה-ANC – שזכתה ב-159 מתוך 400 המושבים באסיפה הלאומית – תאלץ לכרות בריתות פוליטיות כדי לשמר את שלטונה.
הרכב מפלגות האופוזיציה משקף בין השאר את המורכבות האתנית, האזורית והאידיאולוגית של דרום אפריקה. המפלגה השנייה בגודלה מבחינת מספר המצביעים אליה היא מפלגת "הברית הדמוקרטית" (DA), מפלגת מרכז-ימין שזכתה ב-87 מושבים (21.8% מהקולות), כאשר עיקר המצביעים שלה הגיעו מקרב האוכלוסייה העירונית בערים המרכזיות. בראש המפלגה עומד ג'ון סטינהויזן, שהצליח לאחד תחת כנפי המפלגה מפלגות קטנות רבות שהמשותף להן הוא התנגדות להמשך שלטונה המושחת והבלתי מתפקד של ה-ANC.
שתי מפלגות אופוזיציה נוספות שזכו להישגים בבחירות הן uMkhonto weSizwe (MK) בראשות הנשיא לשעבר זומה שזכתה ב-58 מושבים (14.8% מהקולות) ו"לוחמי חירות החופש" (EFF) מהשמאל הקיצוני שזכו ב-39 מושבים (9.5% מהקולות). עיקר ההצבעה למפלגה של זומה, שישב בכלא בגין ביזיון בית המשפט לאחר שלא הופיע לחקירה שנקבעה לו בחשד למעורבותו בשחיתות – היתה בפרובינציית נטאל, שם מרוכזת אוכלוסיית הזולו, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה.מפלגת EFF שימרה למעשה את כוחה ביחס לבחירות הקודמות. כבר כעת ניתן להניח כי הרכבת הקואליציה השלטת, ממנה ייבחר הנשיא החדש של דרום אפריקה, תהיה תהליך סיזיפי ורב-מהמורות, כאשר ברקע ממשיכות להתקיים בעיותיה המורכבות של המדינה אשר ציבור הבוחרים מייחל לפתרונן.
וכמה מילים לגבי היחסים בין דרום אפריקה וישראל לאור תוצאות הבחירות. מתחילת דרכה, היחסים בין מפלגת ה-ANC לבין מדינת ישראל היו מורכבים, בין השאר בשל תמיכתה של ישראל במפלגה שהנהיגה את האפרטהייד ובשל קרבתם של ראשי המפלגה של מנדלה לתנועת השחרור הפלסטינית. יחסים אלה הידרדרו בשנים אחרונות, והגיעו לנקודת שפל לאחר מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר, ובמיוחד לאחר הגשת התביעה הדרום אפריקאית לבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) נגד ישראל באשמת ביצוע רצח עם בעזה בדצמבר 2023. לא מן הנמנע להניח כי בין השיקולים שהובילו את מפלגת ה-ANC להטיל את הזרקור על הזירה הבינלאומית היה הצורך בהסטת תשומת הלב הציבורית מכישלונותיה הפנימיים ומהסקרים שניבאו את מפלתה, ואולי אף הניסיון להחיות את מעמדה כמובילת מאבקי שחרור ברחבי העולם. תוצאות הבחירות מעידות על כך שקהל הבוחרים בדרום אפריקה מודאג יותר מבעיות פנים מאשר מה שמתרחש בזירה הבינלאומית ובאזורנו. ימים יגידו אם המהפך הפליטי בבחירות האחרונות, והקואליציה שתיווצר בעקבותיו יובילו גם לשינוי ביחסים המתוחים שבין דרום אפריקה לבין ישראל.